 |
| This house is a circus [8] |
לקראת השעה אחת בצהריים הלכנו לתחנת הרכבת משם היו שאטלים לאיזור הפסטיבל. הופתענו שלמרות המראה של הקהל, חובבי רוק קשוחים, רוב האנשים מאוד מנומסים ונחמדים, מחכים בתור בסבלנות ולא מרעישים. ההופעה הראשונה שרצינו לראות הייתה ב-14:25, אז אכלנו ארוחת צהריים לפני ההופעה. חיפשנו מבין הדוכנים מה שנראה לנו הכי מזין וטעים ומצאנו דוכן שמוכר ראפים צמחוניים. היה טעים ויחסית מזין (הכי קרוב לסלט שמצאתי בפסטיבל היה הראפ שקניתי, שהכיל בתוכו סלט). החוויה של "אוכל רחוב" שאוכלים בזהירות ומשתדלים לא לטפטף על הבגדים זרה לנו ביום יום, ובמיוחד הייתה משעשעת יום אחרי שסעדנו במסעדה עם כוכב מישלן. בכלל, איך שנכנסנו לפסטיבל הרגשנו מטונפים, היה ריח של עשן בכל מקום (עשן מכל מיני "סוגים"), שירותים כימיים עם חומר חיטוי לידיים או שירותים רגילים בלי סבון, דוכני אוכל רחוב, ישיבה רק על הדשא (ממילא ישבנו כל היום רק כעשרים דקות כשאכלנו ארוחת ערב). למרות ההתכלבות הלא-אופיינית לנו, היה מוצלח מאוד.
|
|
 |
 |
|
 |
ההופעה הראשונה שראינו הייתה של Royal Blood, להקה בריטית יחסית חדשה. אני פחות הכרתי את השירים שלה, ולמעשה זיהיתי רק אחד (אחד ממש טוב), אבל נהניתי מההופעה. ההופעה הייתה בערך 45 דקות, ועזבנו בשיר האחרון כדי להספיק להופעה הבאה שרצינו לראות, שהייתה בבמה המרכזית. בדיעבד - הבמות היו מספיק קרובות זו לזו, והיה רווח של 5 דקות בין ההופעות, אבל טוב שפספסנו קצת, כי תפסנו מקום מעולה להופעה הבאה. ההופעה הבאה הייתה של Peace, להקה בריטית שדי חרשתי על השירים שלה בחודשים האחרונים, וחוץ משיר אחד - הכרתי את כל השירים שהם ניגנו ואפילו ידעתי את המילים.
עד שחזרנו לארץ, הספקתי גם לקנות את האלבום היחיד שלהם, ומאז הוא מתנגן לי ברצף באוטו, כך שעכשיו אני מכירה את כל השירים שלהם. עמדנו במקום מעולה, ראינו את הלהקה ממש טוב גם על הבמה עצמה וגם במסכים. הרגשנו שאנחנו
יודעים יותר מילים מהאנשים סביבנו וזה היה קצת משעשע בהתחשב בכך שהכרנו את
הלהקה הזו במיוחד עבור הפסטיבל.
אחרי ההופעה הזו הלכנו בחזרה לבמה הקודמת, שהייתה בתוך אוהל, לצפות בהופעה של Cage The Elephant. זו להקה אמריקאית שגם את השירים שלה טחנתי בחודש האחרון וגם אותה אני מאוד אוהבת. באוהל תפסנו מקום לא רע שממנו הצלחנו לראות גם את הבמה וגם את המסך. גם בהופעה הזו הכרנו הרבה מילים וכמעט את כל השירים.
אחרי שההופעה נגמרה ב-17:00, היו לנו הרבה שעות להעביר עד ההופעה המרכזית ב-21:50. פחדנו להשתעמם, אבל איכשהו לא השתעממנו בכלל. כשיש כל כך הרבה אנשים, גם פעולות בסיסיות כמו ללכת לשירותים, לקנות מים או לקנות ולאכול ארוחת ערב, יכולות למלא הרבה זמן. קצת ממה שעברנו בזמן הזה:
- בשלב מסוים התחיל לטפטף קצת,
אז נכנסנו לאוהל אקראי שהייתה בו הופעה של The Amazing Snakeheads, להקה
סקוטית מוזרה, שאור הצליח לזהות את אחד מהשירים שלהם, והצליח לקלוט מילים
של אחד מהשירים האחרים ולשיר אותו בהתלהבות כאחרון המעריצים. אני בעיקר
ניסיתי להתחמם ולא להירטב מהגשם. גם בהמשך נכנסנו מדי פעם להופעה אקראית
כדי להתחמם.
- אחרי ההופעה, ניגנו ברמקולים מוזיקה, ושמו את השיר Mardy
Bum של ארקטיק מאנקיז. כל הקהל התחיל לשיר. אנחנו היינו עם חולצות של
הלהקה, אז מישהו הגיע אלינו ושאל אותנו בחיוך במבטא בריטי כבד "?Do you
know this tune? It's nice, but who sings it" וענינו לו בחיוך שאנחנו לא
בטוחים.
- סדר מופתי לא מפסיק להפתיע אותי, במיוחד כשהוא מתקיים גם
בפסטיבל רוק. התור לשירותי הנשים היה ארוך כפי שניתן לדמיין, אבל מסודר
באופן מופתי. בכל פעם שאני רואה תור אירופאי (ובפרט תור אנגלי), אני נזכרת
מחדש שתור ישראלי הוא בעצם ערימה, שזה מבנה נתונים אחר לגמרי, הרבה פחות
יעיל בהקשר של המתנה, שמצריכה תור. למעשה, תור ישראלי הוא תור עדיפויות,
שבו כל אחד חושב שהוא בעל העדיפות הגבוהה ביותר. כשחיכיתי בתור לשירותים,
התור היה כל כך ארוך שהוא חסם את המעבר, ולכן מדי פעם עברו אנשים דרך התור.
גם כשעברה שיירה של עשרה אנשים, כל אחד מהם פתח ב- Sorry וסיים ב- Thank
you.
- איזה נער פנה אליי ושאל אותי "?What is your favorite band".
עניתי לו את התשובה המתבקשת במסגרת הפסטיבל (התשובה באופן כללי קשה לי
יותר) - ארקטיק מאנקיז. אז הוא אמר "I knew that. Do you know how?" אמרתי
לו בחיוך "Because of my shirt, of course". אז הוא אמר לי "Because I'm a
mind reader" ואני עניתי שאני מאמינה לו. זו הייתה שיחה לא קשורה לכלום אבל
משעשעת.
- אכלנו פיצה לארוחת ערב.
- היינו בהופעה של We are
Scientists (אנחנו אכן מדענים!), בעיקר כדי להעביר את הזמן עד להופעה
המרכזית באוהל מקורה ולהתחמם קצת, כי בשלב הזה כבר התחיל להיות מאוד קר.
בלילה הטמפרטורה הייתה בסביבות 10 מעלות, וזה לא הפריע לכל מיני נערות
להסתובב עם ג'ינס חושפי ישבן וחולצות בטן, בעוד שאנחנו היינו לבושים בשלוש
שכבות של חולצה, צעיף, כובע וכפפות.
- נאלצנו לסבול הופעה של ג'ייק באג, ילד בריטי מעצבן עם גיטרה, כדי לתפוס מקומות טובים להופעה של ארקטיק מאנקיז.
- ההופעה של ארקטיק מאנקיז הייתה טובה מאוד, ואפילו הצלחתי לראות חלק ממנה (רוב הזמן הצלחתי לראות מהמסכים, ומדי פעם כשאור הרים אותי הצלחתי לראות נקודות קטנות על הבמה מנגנות ושרות). ידענו את המילים באופן כמעט מושלם, יותר מהאנגלים סביבנו. בשיר I bet that you look good on the dance floor כל הקהל שר בהתלהבות, ולמרות שבדר"כ אני לא אוהבת ששומעים את הקהל יותר מאשר את הלהקה, זה היה ממש מגניב כשכולם מסביבנו שרו במבטא בריטי יפה (כבר ציינתי שיש לי חולשה למבטא הזה?). ההופעה נמשכה שעה וארבעים, כולל הדרן של שלושה שירים.
- כמעט ולא היו דחיפות בקהל, ורק הפריע לנו שביבשת הזו יש כל כך הרבה גבוהים, כך שמדי פעם מישהו נעמד לפנינו ואפילו אור לא יכל לראות כלום. אור הציע שפעם הבאה נלך להופעה ביפן, וכך נגדיל את הסיכוי לכך שנראה משהו (אבל אז אור יסתיר לכולם).
|  |
|  |
בדרך חזרה היה קפוא, "נאלצנו" להמיר את הבירה הקרה של אחרי הופעות רוק בשוקולטה חמה (מה לא עושים כדי להתחמם). הלכנו הרבה ברגל בין המון אנשים עד שהגענו לשאטל חינמי בסירה למרכז העיר. ראינו ברבורים יפים באגם וישבנו על צ'יפס בסירה מלוכלכת למשך נסיעה קצרה עד למרכז העיר. משם ניווטנו בקור כמעט בלי להתבלבל והגענו למלון קפואים. היינו מטונפים, לבושים בחולצות של ארקטיק מאנקיז, עם ריח של עשן בבגדים ובשיער. השוער בכניסה למלון שאל אותנו אם אנחנו אורחים של המלון. גם בלילה הקודם הוא שאל אותנו את זה, אבל הפעם הייתה גם פליאה בקולו. קשה להאשים אותו.
[8] - Arctic Monkeys - This house is a circus
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה